מצב נכים בדיור

להלן מספר מלות הסבר/פירוט אודות מצב ציבור הנכים בתחום הדיור:

1)בעיית מימון/תשלום שכר-דירה- לפני שנים רבות נקבע(ולא ברור על-ידי מי-אולם ככל הנראה מדובר בפקיד ממשלתי כזה או אחר), כי נכים שמתגוררים בקהילה זכאים לסיוע בסך 770 שקלים לחודש לצורך תשלום שכר-דירה. כידוע, בשנים האחרונות היתה עלייה משמעותית מאוד במחירי הדירות במדינת ישראל-ובעקבותיה הגיעה, כמובן גם עלייה משמעותית בגובה שכר-הדירה. אלא שסכום הסיוע בסך 770 שקלים שנקבע לפני שנים רבות באופן שרירותי לחלוטין, וללא שום הסבר או היגיון אינו מתעדכן. למרבה הצער גם לאחר התכתבויות רבות מאוד(ומדובר בלפחות כמה אלפים או אפילו עשרות אלפים של מכתבים, ולצערו של כותב דברים אלו מספרים אלו אינם מוגזמים כלל וכלל), ושנשלחו לכל גורם אפשרי: משרד הבינוי והשיכון על שלוחותיו השונות, משרדי ממשלה נוספים כמו משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, עיתונאים רבים שעם חלקם הגדוטל כותב מסמך זה שוחח באופן אישי, עורכי-דין רבים ואפילו למשרדי חקירות ולשגרירויות של מדינות זרות-דבר אינו עוזר-וכתוצאה מכך שסכום הסיוע אינו מתעדכן נכים רבים נפלטים לרחוב ומוצאים שם את מותם מרעב, צמא או מקור בחורף ולחלופין ממכת חום או התייבשות בקיץ). יש לציין כי ארגונים למיצוי זכויות כמו עמותת "ידיד" או קליניקות לסיוע משפטי באוניברסיטאות ובמכללות שגם עימם נמצא כותב דברים אלו בקשר אינם יכולים לעולם לסייע, והסיבה לכך פשוטה: סכום הסיוע של 770 שקלים ניתן על-פי חוק, וארגונים למיצוי זכויות יכולים לסייע אך ורק על-פי החוק הקיים, והכתובת היחידה במקרים בהם יש צורך בשינויי חקיקה היא כידוע הכנסת. אלא שכאן המצב רק ממשיך להסתבך: כידוע כבר תקופה ארוכה(דברים אלו נכתבים ביום

ששי, ה-17.1.2020) מדינת ישראל הולכת ממערכת בחירות אחת לאחרת, ואפילו הבחירות השלישיות שאמורות להיות בערך כחודש וחצי ממועד כתיבת שורות אלו אינן מבשרות בהכרח הקמת ממשלה מתפקדת. יש לציין כי גם כאשר הכנסת והממשלה פעלו פניותיו של כותב שורות אלו, וגם פניות של ארגוני הנכים וגורמים רבים נוספים בעניין סכום הסיוע אל חברי-הכנסת הופנו באופן אוטומטי לארגונים למיצוי זכויות-וזאת למרות שגם חברי-הכנסת עצמם יודעים טוב מאוד שבמקרה הזה הארגונים למיצוי זכויות לא יכולים להיות הכתובת אלא אך ורק הם עצמם.

2)תקשורת עם בעלי-הדירות- ישנם מקרים רבים בהם נכים מתקשים בניהול משא ומתן עם בעל/ת הדירה בגלל סיבות שקשורות למחלתם או נכותם. במצבים אלו העובדים הסוציאליים נדרשים לשמש כמתווכים-וחלק גדול מאוד מן העובדים הסוציאליים לא באמת יכולים לקחת על עצמם תפקיד זה בכל מקרה ומקרה. זאת ועוד: הקיצוצים הנרחבים שהיו בשנים האחרונות בתקנים שמיועדים למשרות של העובדים הסוציאליים, וזאת בצירוף עם תנאי העבודה הקשים, השכר הנמוך, ההתייחסות הלא נאותה מצד משפחות של מטופלים שבמקרים רבים רואות בהם, ושלא בצדק את האחראים לטיפול הלקוי שמקבלים קרובי המשפחה שלהם-וכל זאת בצירוף עומס העבודה הבלתי אפשרי שלעתים מאלץ אותם, בלית ברירה להזניח גם מצבים דחופים או מסוכנים-כל אלו מקשים עוד יותר על האדם בעל המוגבלות למצוא דירה מתאימה ועל העובד הסוציאלי לסייע.

3)אמצעי תשלום של מטופלים- ישנם מצבים בהם אדם עובר לגור בקהילה לאחר תקופה ארוכה של שהייה בבתי חולים, וללא הרגלי חיים שנחשבים כנורמטיביים כמו יציאה לעבודה, נשיאה באחריות לניהול חייו וכיו"ב. לעתים קרובות מאוד דרישות שמוצבות כתנאי לחתימה על חוזה שכירות כמו חתימה על צ'ק ערבון אינם ניתנים להשגה בעבור אנשים בשלב זה של חייהם. מסגרות טיפול ושיקום רבות שהיו קיימות בעבר(שבאחת מהן כותב מסמך זה נעזר לפני כ-25 שנים בעת היציאה מאישפוז בבית חולים לדיור מוגן) נסגרו או הקטינו באופן משמעותי את היקף פעילותם בשנים האחרונות-דבר שעשוי למנוע שיקום מאנשים שבשלב זה של חייהם לא יוכלו להתקדם ללא מעטפת טיפולית ושיקומית חיוניות אלו.

4)בעיית הסדרה-ישנו כיום חוסר איזון מוחלט בכל הנוגע לחובותיהם וזכויותיהם של בעלי הדירות מצד אחד ושוכרי הדירות מצד שני. ישנם חוקים רבים שמגנים על בעלי דירות מפני ניצול לרעה כזה או אחר של תקופות השכירות שעשויות להיות מצידם של השוכרים. לעומת זאת לא קיימים חוקים שמטרתם להגן על האנשים שמתגוררים בדירות מפני ניצול של בעלי בתים-וכתוצאה מכך ניתן למצוא בחוזי שכירות רבים סעיפים שערורייתיים, דרקוניים ולעתים אפילו לא חוקיים-ובאין חוקים שמטרתם הגנה על שוכרי הדירות הללו נאלצים לחתום על חוזים אלו. במקרים רבים לא קיימת לשוכרי הדירות זכות חוקית להתנגד לסעיפים פוגעניים שחתימה עליהם מוצבת כתנאי להשכרת הנכס-והם יהיו חשופים לחלוטין לגחמותיהם של בעלי הדירות, ולעתים גם בתקופת השכירות עצמה.

כמובן שבעיה זו היא של האוכלוסייה

כולה-אולם יש לתת את הדעת על כך שההתמודדות עם בעלי הדירות במצבים אלו היא קשה יותר מטבע הדברים לאוכלוסיות מוחלשות כמו נכים או חולים.

5)קושי בהסברה-ישנם קשיים ניכרים בכל הנוגע להעלאת הקשיים שהוזכרו וחשיפתם בזירה הציבורית לצורך עשייתם של התיקונים ההכרחיים הנדרשים. סדרי העדיפויות הנוכחיים של אמצעי התקשורת השונים שכמעט ואינם מתעניינים בנושא, פיצול בין ארגוני הנכים, חוסר רצון של גורמים רבים מאוד בחברה בה אנו חיים לקחת חלק פעיל בנסיונות לעשיית תיקון ושיפור במצב-כל אלו מכבידים ומקשים מאוד על המאמצים להעלות בעיות אלו למודעות ציבורית באופן שייאלץ את חברי-הכנסת לעשות את תיקוני החקיקה הנדרשים במקום להמשיך ולהתעלם ולא לעשות מאומה. קושי נוסף קיים בכל הנוגע להעלאת קמפיין פרסומי: נכים שמתקיימים מקצבאות הנכות לא יכולים לשלם את סכומי העתק אותם מבקשות חברות הפרסום בעבור ניהול קמפיין לצורך קידום הטיפול בנושא-וגם נסיונות רבים מאוד של כותב המסמך לעקוף מחסום זה באמצעות הצטרפות לפרויקט סטודנטיאלי כזה או אחר של סטודנטים לפרסום לא עזר-וזאת משום שגם אלו האחרונים לא גילו בכך עניין ולא ראו בכך נושא שבאמת חשוב לטפל בו.